פסטיבל 'סונאר' פוגע במטרה (פורסם ב"מפיק" 20.6.2012)

למעלה מ- 98,000 אנשים משמונים מדינות השתתפו בסוף השבוע האחרון בפסטיבל 'סונאר' למוזיקה מתקדמת שהתקיים בברצלונה. נסענו לראות אם יש לפסטיבל מה להציע לנו השנה, וחזרנו עם תשובה חד משמעית – יש והרבה.

כמו בכל שנה, הפסטיבל התחלק לשני חלקים. הופעות היום התקיימו במתחם שהוקם בשני המוזיאונים לאמנות מודרנית CCCB ו- MCBA שנמצאים בליבה של שכונת רוואל הטרנדית, והופעות הלילה התקיימו במרכז הכנסים המרוחק מעט FIRA GRAN VIA L'HOSPITALET, שזכור לנו מתערוכות ענק כמו תערוכת הסלולר העולמית 'MWC' ודומות לה.

זוהי השנה ה- 19 שפסטיבל סונאר מתקיים בעיר, ואפשר להרגיש את הניסיון של המארגנים ואת המקצוענות שלהם בכל רגע ורגע. זה מתחיל בכניסה המהירה יחסית למתחם הפסטיבל, ממשיך בעיצוב המתחמים עצמם, בברים, ביריד המקצועי ובהופעות.

וההופעות, איזה הופעות...

במהלך שנותיו, הצליח הפסטיבל לקנות לו שם כזה של איכות, שקשה לאמנים לסרב להופיע בו. כל השמות הכי גדולים בז'אנר הופיעו מתישהו בפסטיבל הזה. 'NEW ORDER', 'THE ROOTS', 'HOT CHIP', ו- 'METRONOMY' הם רק חלק מהרכבי הענק שהופיעו השנה לצד טובי התקליטנים בעולם, ביניהם – ריצ'י הוטין, דניאל מילר, טרבור ג'קסון, ג'יימס מרפי (שזכור לטובה מההרכב הניו-יורקי 'LCD SOUNDSYSTEM'), פטבוי סלים, לורן גרנייה ועוד כל כך הרבה. 126 הופעות בשלושה ימים דחוסים היטב.

אם תשאלו מה היתה ההופעה הכי טובה, התשובה תהיה- כולן. כל האמנים שהופיעו השנה נתנו את כל מה שהם יכולים ועוד קצת. אם אלה 'הוט צ'יפ' שהוציאו בדיוק אלבום חדש והגיעו לבמה עם אנרגיות מטורפות, פטבוי סלים שהצליח לגרום לאלפי אנשים לקפוץ במקום במשך שעתיים, 'ניו אורדר' שהתאחדו אחרי קרוב לשני עשורים ומצליחים להישמע עדכניים ולהלהיב את הקהל גם כשהם מנגנים את 'LOVE WILL TEAR US APPART' של ג'וי דיויז'ן, או לוצ'יאנו, שתקלט עד שבע בבוקר ביום האחרון לפסטיבל וגרם לאנשים לרצות להישאר לעד.

הפקה ספרדית, אבל דופקת כמו שעון שוויצרי אם נחזור רגע לדבר על ההפקה של הפסטיבל הענק הזה, אנחנו חייבים להודות שהתרשמנו מהארגון המסודר והירידה המדוקדקת לפרטים של המארגנים. זה מתחיל בלוח הזמנים המדוייק של ההופעות. אם כתוב שהופעה מתחילה בשתיים בלילה, היא תתחיל בזמן, וזה לא משנה שפועלי הבמה צריכים לבנות מחדש את כל הבמה כדי להכין אותה לאמן הבא, או שהם צריכים לפרק ממנה מערכת תופים ולחבר אינספור מכשירים אלקטרונים לתקליטן שמופיע עוד רגע. בכל הפסטיבל, על כל שבע הבמות שלו, ולמעלה ממאה ההופעות, היה רק עיכוב אחד קצר של אחת הלהקות, שגם הוא היה זניח יחסית למונחים ישראלים. הפתעה נחמדה נוספת היא אנשי הבירות של 'ESTRELLA DAMM', נותנת החסות העיקרית של הפסטיבל, שמסתובבים בין הקהל עם מיכל בירה על הגב על מנת לחסוך להם את ההליכה לבר, ועל הדרך להוריד ממנו לא מעט מהעומס. וכאן אנחנו חייבים לחזור לרגע על המספרים- קרוב למאה אלף אנשים שצובאים על הבר זה לא קל, אז כל דבר קטן שיוריד ממנו את הלחץ, אפילו מעט, יכול לעזור.

סמים את האנשים במבחנה המארגנים של הפסטיבל לא תמימים. הם יודעים שלמרות הבדיקות הקפדניות בכניסה, החוגגים יצליחו להכניס למתחם סמים. כדי למנוע טרגדיות במהלך הפסטיבל, הם הקימו מעבדת בדיקת סמים ניידת בכניסה למתחם הלילה, בה יכולים המבקרים לתת דגימה קטנה מהסמים שלהם ולקבל תשובה מדוייקת לגבי ההרכב הכימי שלהם. נכון, הסמים לא חוקיים בספרד, אבל גם המשטרה המקומית יודעת שעדיף לה שאנשים ישתמשו בסמים שנבדקו ונמצאו כלא רעילים מאשר שאנשים יצנחו כמו זבובים. כך יוצא שהמבקרים לא חוששים להגיע למעבדה ולצאת ממנה 'מאושרים' יותר ממה שנכנסו. כמו שכבר אמרנו, מתחם הלילה של הפסטיבל מעט מרוחק ממרכז העיר, מה שמוביל לשאלת ההתניידות. להגיע לאיזור אין שום בעיה. כל מונית תשמח לאסוף אתכם ממרכז העיר ולהסיע אתכם בלי לשאול יותר מדי שאלות, ובלי שתצטרכו להבין מילה אחת בספרדית. כל מה שצריך זה להגיד להם 'סונאר', והמונה כבר מתחיל לדפוק. לחזור, לעומת זאת, זה סיפור שונה לגמרי. השעה שבע וחצי בבוקר והפסטיבל נגמר. למעלה מ- 50,000 אנשים עושים את דרכם החוצה ממרכז הכנסים ומנסים לחזור הביתה, או למלון. אלה שיתעקשו לתפוס מונית עשויים לחכות למעלה משעה בתור, דבר שלא מומלץ למי שרקד הרגע קרוב לעשר שעות. בדיוק בשביל זה, דאגו המארגנים לאוטובוסים שמחכים מחוץ למתחם ולוקחים את הבליינים התשושים למרכז תמורת סכום סמלי. נכון, יש בזה אולי פחות פאסון, אבל בשעות האלה אין לאף אחד יותר מדי פאסון. בסופו של דבר, הצלחנו לעלות על אחד האוטובוסים ולחזור הביתה, עייפים אך מרוצים.