כתבה חדשה באתר 'מפיק'

הייתי בן 15 כששמעתי את 'דוליטל' בפעם הראשונה. היה לי שיער ארוך מטופש, נעלתי נעלי צבא ולבשתי חולצת פלנל משובצת באדום ושחור כמיטב הסצינה, ולא היה לי מושג מהחיים שלי. הסתובבתי באותם ימים מחובר לווקמן סניו שלי, שהכיל קסטת אוסף פאנק שקיבלתי פעם מחבר, והייתי שומע אותה הלוך ושוב, הופך צד אחרי צד אחרי צד, חושב שאני ממציא את הגלגל עם הזעם שהשתחרר לי אל תוך האוזניים. ואז אותו חבר הקליט לי את דוליטל. הוא אמר לי שאני חייב לשמוע את זה, אפילו שזה לא באמת פאנק, אבל זה מעולה, ומה אכפת לי לנסות. לא היה אכפת לי לנסות, וכשהבסים של Debaser התחילו כבר הייתי מאוהב עשרים שנים חלפו מאז אותו יום, והאלבום הזה ממשיך לרגש אותי, כאילו הייתי עדיין טינאייג'ר זב חוטם אתמול הגשמתי חלום ישן וראיתי את הפיקסיז בהופעה. זה מה שהיה לי להגיד על זה