חשיפה מוצלחת בירושלים (פורסם ב"מפיק" 21.11.2013)

פסטיבל החשיפה- רוק ואינדי של 'הצוללת הצהובה' נפתח אתמול בערב בירושלים. האירוע המבורך, שנועד להפגיש בין אנשי מפתח בתעשיית המוזיקה העולמית (מנהלי פסטיבלים, בעלי חברות תקליטים, עיתונאי מוזיקה ועוד) ובין אמנים ישראלים, שמנסים לפתוח לעצמם דלת לקהלים וליעדים חדשים בעולם.

כנהוג בפסטיבלים מעין אלה, יופיעו בימים הקרובים מבחר מההרכבים והאמנים שנבחרו לאירוע, על מנת להראות מה הם יכולים להציע ולהציג את מרכולתם. אבל לא רק האורחים מחו"ל מוזמנים להכיר באירוע אמנים חדשים. במסגרת הניסיון להכיר את האמנים לקהלים חדשים, ההופעות כולן פתוחות לקהל הרחב, שמוזמן להגיע אליהן בחינם.

המדור, שידוע בחיבה שלו לאורחים מחו"ל ולמוזיקה, יצא להתרשם מהאירוע.

ראשית, אנחנו חייבים לשבח את אנשי 'הצוללת הצהובה' על כך שהרימו את הפרויקט הזה. לאמנים הישראלים אין הרבה הזדמנויות להותיר את חותמם הבינלאומי, ורק על כך מגיעות להם תשואות. אבל זה לא נעצר כאן. ממה שראינו (בעינינו המקצועיות לעילא ולעילא, כמובן), הוא אירוע מופק היטב, המראה מקצוענות רבה של המארגנים, כזה שבסופו של דבר ישאיר רושם טוב על האורחים מחו"ל, ובסופו של דבר, לשם כך התכנסנו, לא?

אז אחרי המינגלינג ההכרחי באירועים מעין אלה, ואחרי שכל האורחים הציגו את עצמם בפני שאר הנוכחים, אפשר היה להתפנות לחלק האמנותי של הערב.

ראשון עלה לבמה גבע אלון. קשה היה לפספס אותו. אם לא בגלל התאורה והגיטרה והבלורית האלמותית, כי אז בשל הצרחות של המעריצות בקהל. חשבנו שבעוד רגע ניפרד לשלום מעור התוף כשההיסטריה החלה לשכוך, וההופעה התחילה. גבע אלון. על הבמה. לבד. עם גיטרה אקוסטית. מסביבנו המעריצים שמדקלמים את המילים ומצלמים את ההופעה בוידאו כדי להראות לחברים ולנכדים ולהעלות ליוטיוב, כי הרי איך תוכיחו לעולם שהייתם במרחק נגיעה מהשכינה, אם מנוע החיפוש של גוגל לא סורק את הזיכרונות שלכם ונותן להן חותמת של איכות ציבורית?

בינתיים אלון מסיים את הסולו שלו, ומצטרפים אליו גדי אלטמן (בס) ואיסר טננבאום (תופים), שעוזרים לו לעשות רעש. כמו כל הסינגר-סונגרייטרים האחרים בסצנת הרוקנרול הישראלית, אלון רוצה להיות ניל יאנג והוא לא עוצר באדום כשהוא עושה את הדרך הבטוחה להפוך לגרסה צעירה של הרוקר הקנדי. ההופעה שלו מהוקצעת ומעולה, החומרים שלו טובים ואין שום ויכוח על האיכויות שלו. חסרה לה רק מעט חדשנות אולי. משהו שיבדל את היוצר הזה משלל היוצרים האחרים שפועלים בסצנה, כגרסאות משובטות האחד של האחר והאחר של בוב דילן וניל יאנג וניק דרייק וניל יאנג כבר אמרנו?

אחרי שגבע אלון נפרד מהבמה לקול אכזבותיהן של המעריצות, עלתה לבמה להקת Man Of North Country, שהשתלטה על הבמה עם גרוב סול-פאנק-ביג בנד או איזה קרוס-ז'אנר שתצמידו למוזיקה שלהם. אנחנו קוראים לזה פשוט "כיף". המוזיקה של הלהקה הנהדרת הזו, שכוללת שלישיית כלי נשיפה ובסיסט בחיזוק של מתופף וגיטריסט (בועז וולף ודורון פרחי המצוינים מלהקת 'אלקטרה') כשכל אלה נתמכים על קולו הענק של הסולן ישיב כהן, נותנת לקהל טעימה ממה שהוא היה יכול לחוות לו גדל בשנות השישים או השבעים של המאה הקודמת והיה מוצא את עצמו במועדוני המוזיקה הנכונים.

אנחנו יוצאים לרבע שעה של הפסקה להתרעננות וחוזרים בדיוק בזמן כדי לתפוס את תחילת ההופעה של The Wake Up Suzzys, להקה צעירה ומבטיחה שצפויה להוציא בחודשים הקרובים את אלבום הבכורה שלה. המוזיקה שלהם הזכירה לנו שילוב של להקות כגון Metronomy, little dragon ועוד שמות שאנחנו יכולים לפלוט כאן כדי להישמע מביני עניין בסצנת האינדי העולמית, אבל נוותר בינתיים.

את הערב סיים הצמד Echo & Tito. על הבמה- בחור ובחורה (לא הבנו מי מהם טיטו ומי אקו), שולחן ועליו מכשירים ותפאורה שמורכבת מבלוקים לבנים. מיד נחזור לבלוקים האלה. הבחור- טיטו, או שאולי זה אקו – נצמד למכשירים ומפיק מהם מוזיקה אלקטרונית שנעה על קו התפר של הדאב-סטפ, כשהשותפה שלו (אנחנו די משוכנעים שזו אקו, אבל אל תתפסו אותנו במילה) שרה ומתפתלת על המיקרופון. אם נגיד לכם שהופתענו לטובה מהמוזיקה לא נשקר לכם. היה כאן בדיוק את הדבר השונה הזה שהיה חסר לנו בשאר ההופעות של הערב. הבאסים של המוזיקה שהגיעו לתדרים שהרעידו את הבגדים שלנו בשילוב עם קולה המיוחד של הזמרת (התייאשנו מהניחושים), הצליחו להזיז לנו משהו בפנים. או שאולי היה זה הוויסקי.

(צילום: יואב שי)

מה שכן חסר לנו בהופעה של הצמד היה קצת יותר שואו. השניים כנראה מודעים לכך שזה יכול להיות קצת משעמם להסתכל על שני אנשים שעומדים על הבמה, כשאחד מהם משחק במכשירים, בעוד השנייה מסתכלת עליו ושרה. זו הסיבה שהם העמיסו על הבמה את הבלוקים הלבנים שלהם והקרינו עליהם קצת וידאו-ארט, אבל כנראה שזה לא היה מספיק. המוזיקה שלהם מעולה, אבל הם חייבים לעבוד על השואו שלהם אם הם רוצים למשוך קהל להופעות. לסיכומו של עניין, המדור נהנה מאוד מהערב הראשון של הפסטיבל. ואיך לא? ראינו הופעות טובות, ועל הדרך באנו לתמוך בפרויקט חשוב ומבורך שנועד לקדם את האמנים הישראלים.

הכתבה פורסמה באתר "מפיק", 21 בנובמבר 2013