סאונדגרדן בהופעה - עושים אהבה אפלה עם הקהל (פורסם ב"מפיק" 19.6.2014)

לפני יומיים נפתח באצטדיון בלומפילד ביפו פסטיבל 'רוקנרולר' של המפיק שוקי וייס. ואיזה פתיחה זאת הייתה. אתמול בערב חזרנו אל שדה הקרב לערב שהתגלה כמוצלח לא פחות מקודמו. ליומו השני של הפסטיבל הגענו מוקדם יחסית, כך שהצלחנו לראות גם את ההופעה (המצוינת) של אלישע בנאי וארבעים השודדים. בנאי הוא פרפומר מוכשר, שיודע לסחוף את הקהל עם הגישה הרוקסטארית שלו ובלי יותר מדי פוזות מיותרות, רץ מצד לצד על הבמה, קורא לקהל לשיר אתו ומפעיל אותו, אבל בלי תחושת הנואשות שליוותה את ההופעה של ההייבס רק יום קודם לכן. את בנאי ליוו על הבמה הבסיסט מתי גלעד, המתופף איתמר לוי (בום פם, קין והבל 90210) והגיטריסט נועם ורדי (המועדון, לברדור לברטוריז), שלבש את אחת החולצות הכי יפות שראינו על הבמה בבלומפילד ביומיים של הופעות.

רוקסטאר בנשמה

נועם ורדי והחולצה

ההופעה של השודדים פתחה לנו את התיאבון, אז עשינו את דרכנו לאחד מהדוכנים. בעמוד הפרטים על הפסטיבל נכתב כי האירוע יכלול "מתחמי אוכל מקומי ושתייה (כולל היצע לצמחונים/טבעונים!)". כששאלנו את הבחור החביב בדוכן אודות ההיצע לצמחונים הוא שמח מאוד להציע לנו כריך טונה. התפשרנו וחזרנו למקומות שלנו על הדשא. מאוחר יותר גילינו כי המתחם החיצוני כלל דוכנים נוספים, אבל כבר היינו שבעים וממוקמים היטב, כך שלא טרחנו לבדוק אם המצב שם שונה. מוזיקת הרקע (מעשה ידיו המתקלטות של דן דן מטיוק מגלגלצ) נעצרת, ולבמה עולים גוגול בורדלו. קשה להסביר למי שלא ראה מעולם הופעה שלהם מה בדיוק קורה על הבמה, אולי כי קורה כל כך הרבה. קרנבל הפאנק הצועני של יוג'ין הוץ והחברים הפרועים שלו לא עוצר לרגע. פצצת האנרגיה המולטי לאומית הזו מתחילה את ההופעה במהירות של מאה וחמישים קמ"ש וממשיכה להאיץ כל הזמן כשהיא צועקת על הקהל בשלל מבטאים ומציגה לראווה את התלבושות הצבעוניות של חבריה. מבחינת שואו, גוגול בורדלו הם הדבר האמיתי. ההופעה שלהם היא חוויה מוזיקלית ותיאטרלית, שגם אם היא יכולה לעתים להתיש באינטנסיביות שלה, היא בהחלט מספקת את הסחורה.

קרנבל פאנק צועני צבעוני ומתיש

הקהל הישראלי אוהב את גוגול בורדלו ומוכיחה את זה יפה העובדה כי כל הכרטיסים להופעה הנוספת שלהם היום בערב במועדון הבארבי נחטפו כבר מזמן. אולי בגלל זה האצטדיון מתחיל להתמלא בשלב מוקדם יותר מאשר ביום הקודם. אבל באופן כללי נראה כאילו הגיעו יותר צופים ליומו השני של הפסטיבל. הקרקס הבלקני של גוגול בורדלו מפנה את הבמה לאייל קוואמי פרידמן ולאון פלדמן מרדיו הקצה, שמחממים את הקהל עם להיטי רוקנרול, ונותנים לפועלי הבמה להכין את הקרקע למופע המרכזי של הערב. דקות ספורות אחרי השעה תשע בערב האורות נכבים, הקהל מריע וכריס קורנל עולה לבמה תוך כדי שהגיטרה של קים ת'איל כבר מנסרת את הצלילים הראשונים של Searching With My Good Eye Closed מאלבומה השלישי של הלהקה, Badmotorfinger משנת 1991. השיר הזה מרמז הרבה על מה שמצפה לקהל בשעתיים הקרובות- מסע נוסטלגי לאורך הקריירה הארוכה של הלהקה. את המסע הזה מוביל קורנל באופן פעיל כשהוא מעלה זיכרונות מהעבר, מציג חלק מהשירים ומספר על מה שהוביל לכתיבה שלהם, או פשוט נדהם בקול רם מכך שעברו עשרים שנים מאז יצא Superunknown, האלבום שהיווה את הפריצה המשמעותית הגדולה של הלהקה.

חוויה נוסטלגית אפלה

ואכן, כמו הפיקסיז שהופיעו יום לפניהם, גם סאונדגרדן כבר לא צעירים כפי שהיו. אמנם כריס קורנל לא נראה אפילו קרוב לחמישים (!!) שנותיו, אבל מתחילים להרגיש מעט את אותות השנים בקול האגדי שלו. זה לא אומר שהוא לא שר מדהים, אבל הלוואי והיה מגיע לכאן גם לפני עשרים שנים ונותן לנו ליהנות מהמוזיקה שלו בזמן אמת, ולא רק בהתרפקות נוסטלגית.

קים ת'איל מנסר את הלילה לשניים (צילום: אורית פניני)

יכולתי לכתוב כאן עוד המון- על הפיזור הנכון של הלהיטים מ- Superunknown מול שירים מאלבומים פחות מוכרים (ובכללם King Animal מ- 2012), על המתופף המחליף שעשה עבודה מעולה, על הנטייה של קים ת'איל להחליף גיטרה אחרי כל שיר (כמה גיטרות למען השם הוא הביא אתו לארץ?), ועל הבסיסט בן שפרד, שנחבא בצלם הענק של קורנל ת'איל אבל קולות הרקע והבס שלו הם חלק בלתי נפרד ממה שמגדיר את הלהקה הזו. אבל בסופו של דבר, הדבר היחיד שחשוב הוא שסאונדגרדן, וכריס קורנל בראשם, באו לעשות אהבה עם הקהל, והקהל קיבל את האהבה הזו בברכה.

הכתבה פורסמה באתר "מפיק", 19 ביוני 2014