עירוני בשטח- הסוף?
לפני כמה חודשים לקחתי על עצמי משימה לא קלה. התחייבתי לעשות מעשה אברהם אבינו וללכת לי מביתי ומולדתי ולתור את הארץ לכל אורכה וכל זאת בעזרת טלפון סלולרי ומגבת.
באופן מפתיע הצלחתי, עירוני שכמותי, לעבור את התלאות הקשות ולחזור כדי לספר על זה. אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה היה זה קשה לעזוב מדי פעם את אלנבי פינת רוטשילד למקומות נידחים כמו ראשון לציון וברצלונה, אבל אין מה לעשות מילה של עירוני זאת מילה, ואם צריך להתניע את האופניים ולנסוע עד כיכר דיזינגוף, העירוני יקריב את הקורבן הקטן הזה רק כדי שלא יגידו עליו שהוא מפתח עמוד שידרה של קיבוצניק.
במהלך החודשים האלה שמעתם ממני הרבה תלונות, ובצדק. כי מותר האדם מן הבהמה ומותר העירוני מהכפר. יסלחו לי המושבניקים, אבל לנסוע בחמש בבוקר לצומת קדיתא כדי לקנות סיגריות זה לא בשבילי, ולנסות לבשל על גזייה זה הכי אלפיים וארבע, ולנסות למצוא נקודה חמה במקום קר כמו האלפים זה מעבר לכוחותי.
אבל היה לנו כיף, ואולי אפילו למדנו ביחד איזה דבר או שניים.
אני למדתי שאני יכול לשרוד בכל מקום, אפילו אם אין בו פיצוציה קרובה, ואתם למדתם איך לספוג את התלונות שלי, וגם זה משהו.
אבל זהו. הגיע הזמן לתלות את האנדרואיד ולצאת לדרך חדשה. דרך שתשאיר אותי בעיר ותוציא אתכם לחוות חוויות משלכם. אני סיימתי לעשות בשבילכם את העבודה השחורה. מעכשיו אתם ברשות עצמכם.
הגיע הזמן שתקימו את עצמכם מהספה ותצאו לטייל קצת, כי יש עולם שם בחוץ.
זה נכון שלפעמים הוא מסוכן ולפעמים הוא מפחיד, ובדרך כלל, רחמנא לצלן, תאלצו להתמודד עם אנשים זרים, אבל הי, יש לכם אפליקציות סלולריות ומגבת, וזה כל מה שתזדקקו לו אי פעם.
הייתי מאחל לכם בהצלחה, אבל אתם לא זקוקים לה.
יש לכם כאן את כל מה שאתם צריכים
