שמירת חפצים
ברמת העיקרון אני בנאדם די מסודר.
יש לי מקום מסויים לכל דבר שאני שומר למקרה שאזדקק לו מאוחר יותר.
תיקייה אדומה עם שרוך שחור שאני מתייק בה מסמכים חשובים, פולדר ירוק עם ציורים שהבת שלי ציירה בחמש השנים האחרונות, נרתיק כחול שמאכלס תעודות אחריות של מכשירים שנזרקו לפח לפני שנים, קופסה לבנה שאני שומר בה את כל המטענים לטלפונים הסלולרים שהיו לי מאז 1999 ומגירה עמוקה שאני מחביא בה חשבונות חשמל וארנונה עד שמגיעים לנתק לי את החשמל ואני שולף אותם משם ומשלם מהר מהר לפני שהם חותכים את החוט האדום עם הקאטר הצהוב, או להיפך.
אני יכול להגיד לכם בדיוק באיזה מגירה נמצאות הגרביים האדומות והתחתונים השחורים (רמז, באותו מקום), ובאיזה מדף נמצאת החולצה הירוקה של פומה שלא לבשתי כבר שלוש שנים. אני יודע בכל רגע נתון איפה נמצא הספר '1984' (בצד ימין למעלה) והספר 'צופן דה וינצ'י' (מוסתר מאחורה שאף אחד לא יראה) והספר 'אלים אמריקאים' (אצל אותה אחת שגנבה לי אותו לפני כמה שנים ומאז אבדו עקבותיה).
אני יכול למצוא תוך שתי דקות את התמונה ההיא שצילמתי בפעם ההיא שנסענו לצפון ואיבדנו את הדרך קצת לפני טבריה , ואת התעודה מהיסודי, אבל כשאני בבית זה הרבה יותר קל, כי יש לי מקום מוגדר לכל דבר. הבעיה מתחילה כשאני נוסע לחופש. איפה אני אמור לאחסן את כרטיס הטיסה ואת הנחיות ההגעה לדירה ואת המפה ואת הצילום של הדרכון למקרה שישדדו אותי ואת הביטוח נסיעות למקרה שישדדו אותי ואת מספר הטלפון של השגרירות למקרה שישדדו אותי ואת כל הניירות המעצבנים האלה שתמיד נמעכים בתיק והופכים למין עיסה בלתי קריאה ומלוכלכת.
וגם אם הם שורדים את הדרך, רוב הסיכויים שאני אאבד אותם. כי ככה זה. דבר ראשון- אין לי מקום קבוע לכל מסמך, ושנית, רוב הסיכויים שאזדקק להם. והרי ההסתברות שמשהו ילך לאיבוד גדלה ככל שהוא בעל חשיבות גבוהה יותר.
אז אם אנחנו מדברים על כרטיס טיסה, לא צריך תואר בסטטיסטיקה כדי להבין מה הסיכוי שלי לשמור עליהם כשאני בחו"ל.
ובדיוק בשביל זה המציאו את האפליקציה הבאה, בה אתם יכולים לקחת איתכם את המסמכים שאתם צריכים לכל מקום בעולם כשהם שמורים היטב ברשת. ברגע הצורך, תוכלו פשוט לשלוף אותם משם ולהמשיך בחייכם שמחים וטובי לבב.
הייתי נותן לכם כאן דוגמה מושלמת לזה אם לא הייתי מאבד אותה.
