בחזרה לעתיד?
אני לא יודע מה איתכם, אבל לי סיפרו שאנחנו כבר במאה העשרים ואחת.
זה מרגש אתכם? אתם מרגישים שהעתיד כבר כאן? אתם מוכנים לחיות בעולם המחר? אתם חשים איזשהו שינוי באוויר?
כשהיינו קטנים אמרו לנו שבעתיד יהיו רובוטים שינקו לנו את הבית, שאנשים יגורו על המאדים, ומתחת למים ובפתח תקווה. חשבנו שכשיגיע העתיד ניסע ברחפות ונטוס כל בוקר לעבודה. חשבנו שימצאו תרופה לסרטן ולאיידס ולהרפס ולציפורן חודרנית, חשבנו שלא נצטרך לעבוד כל כך קשה וחשבנו שלא יהיו יותר מלחמות.
כשהיינו צעירים היינו בטוחים שממש אוטוטו יגיע העתיד, ואיתו כל מיני טובין. היו לנו חלומות עתידניים על עולם שכולם מאושרים בו ואין בו עניים. חלמנו על שכפול גנטי ולא רק של כבשים וקיווינו למפגשים מהסוג השלישי עם יצורים מלוכסנים מכוכב אחר, אבל לא כאלה שמחזיקים מצלמה ביד, אלא חייזרים אמיתיים שיכולים ללמד אותנו את הסודות הכמוסים ביותר של היקום. ראינו סדרות ישנות וציפינו ליום שגם אנחנו נוכל להיעלם בנקודה אחת ולהופיע באחרת כדי להתחמק מהפקקים המטורפים של יום חמישי כשכולם חוזרים הביתה מהעבודה, וחלמנו על מסע בזמן ולא רק כשאנחנו עוברים ליד התחנה המרכזית.
חשבנו שנזכה לראות את ישראל במונדיאל ואת יצחק פרס פורש ושנוכל לקפוץ לסוף שבוע בירח למרות שכבר מזמן עברנו את גיל 21. חלמנו על אנשים ששווים מליונים ולא בגלל קידוחי נפט או בורסה, ועל אינטליגנציה מלאכותית ועל מכונות שמכינות לנו מטעמים בלחיצת כפתור וחלמנו על רכבת תחתית התל אביב.
בסוף, הדבר היחיד שכן קרה, זה שיחות וידאו שממילא אף אחד לא משתמש בהן, כי בינינו, אחד הדברים הכי טובים בלדבר עם מישהו בטלפון זה שהוא לא רואה אותנו. אנחנו יכולים לעשות לו פרצופים, ולאכול תוך כדי השיחה, ולהגיד לו שאנחנו בדרך ואנחנו כבר מגיעים למרות שלא יצאנו עדיין מהמיטה.
הייתם מצפים שבמאה העשרים ואחת תוכלו לפחות לצלם תמונות תלת מימדיות.
אז אם גם אתם רוצים לצלם תמונות בתלת מימד, אולי תשמחו להשתמש באפליקציה הבאה שזה בדיוק מה שהיא עושה.
אני לעומת זאת, אמשיך לחכות להולוגרמות אה לה אובי ואן קנובי.
