קופסת הפלא
זה יום שבת יפה, ואתם מחליטים לקחת את האוטו ולצאת לטייל. אתם מעמיסים את הילדים במושב האחורי, את הכסאות המתקפלים בתא המטען ואת הסבתא אצל חברים בגבעתיים, ואתם מוכנים ליציאה.
הכביש לוקח אתכם איתו למחוזות לא מוכרים. מקומות שאף פעם לא חשבתם שתגיעו אליהם. חופים שרגל אדם מערבי לא דרכה בהם מאז הקרב על אלטנלה. כפרים שלא הצלחתם למצוא על המפה למרות שכבר בגיבושון הייתם מעולים בניווטים. מסעדות קטנות ומשפחתיות על אם הדרך משל הייתם בנבאדה. במילים אחרות, אתם נוסעים צפונה. שעתיים וחצי מתל אביב, שעה מחיפה, חמש דקות מבאר שבע.
אתם נרגשים מהמרחבים הפתוחים ומהשקט שלא תמצאו אף פעם בערים שלכם. מוזר לכם שאף אחד אחר לא יצא היום לטיול בטבע, כי הרי זה יום כל כך יפה, והשמש יצאה, ואוטוטו חורף אז צריך לנצל כל רגע, ובמשך דקה או שתיים אתם באמת בטוחים שגיליתם את אמריקה.
עד שאתם נתקעים בפקקים בדרך הביתה. מסתבר שכל עם ישראל ואחותו מקנדה נסעו היום לצפון, כי בינינו, זה יום כל כך יפה, והשמש יצאה, ואוטוטו חורף אז צריך לנצל כל רגע. אבל עכשיו כבר מתחיל להחשיך וכולם רוצים לנסוע מהר מהר הביתה כי עוד צריך להגיע ולמצוא חניה, ואתם יודעים איך זה למצוא חניה במוצאי שבת עם כל אלה שחוזרים מהטיול בצפון.
אז יופי, אתם עומדים בפקק, והילדים מתחילים לאבד את זה במושב האחורי, והחברים מגבעתיים כבר מתחילים לשאול מה קורה, והכלב נובח והשיירה היתה רוצה לעבור אבל יש פקק מכפר ויתקין עד רחובות, וברגע של הסחת דעת כשאתם מרימים את העיניים למעלה ומתפללים שתיפול כבר הפצצה האירנית ותגאל אתכם מייסוריכם, אתם נתקעים במכונית שלפניכם.
זאת לא באמת תאונה כי אתם פחות או יותר עומדים במקום, ואפילו לא הייתם שמים לב לזה אם הנהג שלפניכם לא היה יוצא מהמאזדה שלו עם מבט של רצח בעיניים. הוא מתקרב אל המכונית שלכם בצעדים בטוחים, וכשאתם כבר בטוחים שהוא עומד לשלוף אתכם בברוטליות דרך החלון ולהפליא בכם את מכותיו, הוא נעצר, מתכופף ומתחיל ללטף בעדינות את הפגוש האחורי שלו. במבט ראשוני זה נראה כאילו הוא בודק אם קרה משהו לאוטו, אבל אם תחקרו את הסיטואציה לעומקה, תבינו שהוא בעצם מנחם את המאזדה על המכה שהיא חטפה.
אתם פותחים את הדלת וניגשים גם אתם לפגוש הקדמי שלכם במטרה לנחם אותו, כי אתם לא רוצים להיראות חסרי לב, אבל בדיוק אז מתחיל הויכוח עתיק היומין. מי למען כל השדים אשם בתאונה הנוראית הזאת. תאונה כל כך חמורה, שאפילו פחח אחד לא ירוויח ממנה, שלא לדבר על שמאי רכב. אתם טוענים להגנתכם שלא קרה כלום, ואפילו אין סריטה, והכל בסדר. אבל אתם לא תצליחו כל כך בקלות להרגיע את החבר מאזדה שקיבל סוף סוף הזדמנות לקתרזיס מושלם אחרי כל השעות האלה בפקק. הוא הולך להוציא את כל הקיטור שהצטבר בו בשעתיים האחרונות ולכם לא נותר אלא לשלוף את אטמי האזניים שהכנתם מבעוד מועד ולחשוב מחשבות חיוביות.
כי אין מה לעשות. בויכוחים כאלה אין מנצחים. כי אין לכם איך להוכיח שהוא אשם או אתם אשמים או שאולי אשמים בזה בכלל אותם תושבי הצפון שמצליחים איכשהו לגרום לנו לזנוח את הערים שלנו ולקפוץ לביקור.
אם הייתם טורחים להוריד את האפליקציה הבאה מבעוד מועד הכל היה יכול להיות הרבה יותר נוח. מדובר בקופסה שחורה לאוטו, שמקליטה את הנסיעה ויכולה לשמש כלי עזר בדיוק במקרים כאלה. זה לא ימנע את הפקקים, אבל אולי תצליחו להימנע מתגרה או שתיים.
אני, לעומת זאת, נוסע דרומה בפעם הבאה
