מקגייוור להמונים
יש רגעים בחיים שאתם פשוט חייבים לדעת לאלתר.
זה לא כזה קשה. בטח לא לנו, שגדלנו על שידורים חוזרים של מקגייוור. אין שום דבר שיכול לעמוד בפנינו. בעיקר אם לנו מסטיק משומש, מקל של קרטיב וארנבת.
נגיד שאתם מטיילים עם הכלב והוא עושה את מה שהוא עושה בדיוק בכניסה לבניין. אתם מכניסים יד לכיס ומגלים שאין לכם שקית כדי להרים את העניינים שלו. מה עושים במצב כזה? מסתכלים לכיוון השני ומתחילים לשרוק. הבעיה היא שאתם לא מצליחים להיזכר בשיר שמעביר את המסר 'אין לי מושג של מי הכלב הזה', אז אתם צריכים להמציא שיר משלכם. כמו שאמרתי, לאלתר.
או לדוגמה, אתם יושבים בבית מול הטלוויזיה ונגמרות לכם הסוללות בשלט של הממיר. מה עושים? עוד רגע מתחיל עוד פרק מופת של 'מעושרות' ואין לכם איך להעביר ערוץ. כדי שלא תיאלצו לשבת עכשיו ואשכרה לראות את זה, אתם לוקחים לימון תוקעים בו מטבע נחושת ובורג, מעבירים מהם שני חוטים לשלט, והופה, הוא עובד. זה לא משנה שאם כבר הלכתם למכולת לקנות לימון הייתם יכולים להביא על הדרך גם חבילה של סוללות. העיקר שאילתרתם.
אז כמו כל אדם מן הישוב, גם אני נתקל פה ושם בצורך לאלתר.
לאחרונה אני סובל מכאבי גב לא נעימים. זה כמובן בניגוד לכאבי גב נעימים שאנשים סובלים מהם לפעמים. אין מה לעשות. שנים של עבודה מאומצת וישיבה לא נוחה עשו בסופו של דבר את שלהם. מאז שהתחילו הכאבים אני משתדל לא להתכופף אם אני לא חייב, כי במידה וכן אתכופף אף אחד לא ערב לכך שאצליח להתיישר חזרה. אבל מה, בגלל הנוקשות בגב והתנועות דמויות פרנקנשטיין שאני מפיק מעצמי נופלים לי הרבה יותר דברים על הרצפה. מילא על הרצפה, אבל יש להם גם נטייה מעצבנת להתגלגל מתחת לספה.
עד לפני כמה שנים היתה לי ספה שאדם בוגר יכול להתגלגל תחתיה בלי שום בעיה, אבל עקב שדרוג הבית, ובגלל שמעולם לא סמכתי באמת על גברים בוגרים שעושים שטויות כאלה, החלפתי אותה בספה אופנתית שהרווח בינה לבין הרצפה לא עולה על חמישה סנטימטרים.
עכשיו לכו תמצאו משהו שהתגלגל לכם מתחת לספה, כשאין שום רווח בינה לבין הרצפה והגב שלכם מתחנן שתקחו אותו לכירופרקט, ואתם מנסים להסביר לו שהייתם עושים את זה בכיף אם רק כרטיס הביקור המטופש של הרופא לא היה נופל לכם בדיוק לאותו מקום מטופש.
מזל שקיבלתי בדיוק את ה- Motorola razr החדש, שחוץ מזה שיש לו מצלמה מעולה, הוא גם המכשיר הכי דק שיש היום בשוק, כך שכל מה שהייתי צריך כדי למצוא את הכרטיס היה להכניס את הטלפון למרווח, לצלם, ולחזור לרביצה שלי על הספה.
כמו שאמרתי, לאלתר.
