אורות הכרך

במהלך חיי הייתי בלא מעט מקומות. חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה, נסעתי מעבר לים ולאוקיינוסים הגדולים, חציתי נהרות ואשדים, וצלחתי מרחקים לא קצרים במרכזי קניות משוכפלים גנטית בכל מקום אפשרי. אחרי כל הסיורים הארוכים האלה ברחבי העולם והמרחב, אני יכול להצביע על לא מעט תופעות סוציולוגיות מעניינות. אפשר להגיד שלמדתי דבר או שניים על המין האנושי ועל המוזרויות שהוא יכול להגיע אליהן אם רק יתנו לו מספיק זמן או אמונה כלשהי.

דוגמאות לא חסרות לנו.

בשוודיה נוהגים הילדים להעיר את הוריהם בכל שלושה עשר לדצמבר לצלילי שיר מזעזע על בחורה בשם לוסיה שגופה בותר לעשרות חלקים על ידי אהובה. למה? התשובה העיקרית היא- ככה. כי הם יכולים וכי זה נהוג וכי יש איזה אגדה עתיקה שהמקור שלה בכלל בסיציליה, אבל השוודים שגדלו על מעשיותיו של האל אודין והטקסים הויקינגים העתיקים אימצו את האגדה המורבידית מעוררת החלחלה עד עצם היום הזה.

בסינגפור לא נהוג ללעוס מסטיק במקום ציבורי, וזה אפילו מעוגן בחוק. אז אמנם לא תקבלו על זה מלקות מעץ במבוק כמו על עבירות חמורות אחרות (כמו ציור גרפיטי) אבל תיאלצו ממאה דולר. כשחושבים על החלופה זה נשמע די משתלם.

המורמונים ביוטה נוהגים לשאת כמה נשים רק בגלל שג'וזף סמית אמר להם שהוא פגש ברחוב מלאך שאמר לו שזה בסדר. מצד שני, הם גם נוהגים להטביל לכנסייה שלהם אנשים שכבר מתו וביניהם אנה פראנק, כך שאני לא כל כך בטוח שהם יודעים מה הם עושים שם.

ואי אפשר כמובן בלי היפנים שהם, נו, אתם יודעים, יפנים.

אבל אין ספק שאחת התופעות הכי מוזרות מתרחשת מדי יום שישי ברחבי ישראל. חבורות של בחורים ובחורות צעירים וצעירות לוקחים את המכונית שלהם ונוסעים למגרש חנייה רנדומלי, שם הם פותחים את תא המיטען, שולפים ממנו בקבוק וודקה וכמה פחיות של משקאות אנרגיה, מדליקים את מערכת הסטריאו ומקימים לעצמם דיסקוטק מאולתר.

מה שהכי מוזר בסיטואציה הזאת הוא המחסור בתאורה מתאימה. הרי איך אפשר להקים מועדון בלי תאורה פירוטכנית לפנים?

אם היתה לחבר'ה האלה האפליקציה הבאה, הדברים היו נראים אחרת.

< לפוסט הקודם - צב השעה לפוסט הבא - מי שומר על השומרים? >