תשעים ושבע בבקשה
פעם, לפני הרבה שנים, קניתי טוסטוס. זה היה כלי הרכב הראשון שלי, וקניתי אותו בגרושים מאיזה מישהי שהחליטה שהוא מכוער מכדי שהיא תיראה איתו בציבור. לא אשקר לכם, הוא היה ממש מכוער. קטן, אפור ועם כתמים מוזרים שנראו באופן חשוד מדי כמו כתמי דם בצד הימני של המושב. אבל אני הייתי צעיר ובעל אמביציה והחלטתי שאם אני לא יכול להפוך אותו לתאווה לעיניים, לפחות נהפוך אותו לסוג של בדיחה. צבעתי אותו בכחול, ציירתי לו פרחים ושמש על הפרונט, ריפדתי לו את המושב בפרווה מנומרת וקראתי לו יחזקאל.
אלה היו הימים. אני ויחזקאל קורעים את הכבישים של ירושלים במהירות של שלושים קמ"ש בעליות, נוסעים לשתות קפה במקום הקבוע שלנו, עושים רייסים עם זקנים על קלנועית וילדים עם קורקינט. היה לנו כיף, וליחזקאל ולי.
רק דבר אחד העיב על החיים המשוגעים שלנו. יחזקאל סבל מבעיית שתייה קלה. בניגוד לחברים אחרים שנהגתי להסתובב איתם באותם ימים, אצלו זה לא התבטא בבדיחות גסות וקולניות. גם לא בנטייה להקיא על השטיח של השכנים, או כל התנהגות לא הולמת אחרת של צעירים שלא יודעים לשתות. במקרה של יחזקאל זה היה נגמר תמיד בכך שהוא היה נכבה.
להגנתו, אני חייב לציין שזו לא היתה לגמרי אשמתו. עם השנים מד הדלק שלו פיתח אישיות עצמאית וחסרת כל קשר למציאות. המחוג שלו נע ונד על גבי הסקאלה באופן רנדומלי ושום דבר לא עניין אותו. יכולתי לצאת מתחנת דלק כשאני יודע שתידלקתי הרגע, אבל את יחזקאל זה לא שכנע במיוחד. מבחינתו המיכל ריק. הייתי עוצר בצד, מסתכל על המחוג שנח לו על גבו בצורה עצובה ומנסה את מיטב התכסיסים הפסיכולוגיים שבאמתחתי כדי לשכנע אותו שהכל בסדר ושאנחנו יכולים לנסוע הביתה בלב שקט, אבל הוא היה נשאר בשלו ומתעקש שהוא צריך עוד דלק.
פעם אפילו פינקתי אותו בתוסף דלק מיוחד ובשמן יקר להחריד במטרה לפייס אותו ולהצליח איכשהו לדבר אל ליבו, אבל כמו שאומרים אצלנו, גורנישט מיט גורנישט. תאמינו לי שבחור עקשן כמו יחזאל לא פוגשים כל יום.
אז אמנם אלה היו רגעים לא נעימים, אבל הם כאין וכאפס לעומת הפעמים בהן הוא החליט לעבוד עלי. היינו מתכוננים ליציאה, לובשים את מיטב מחלצותינו ויוצאים לדרך. הרוח מלטפת את השיער, השמיים הם הגבול והלילה עוד ארוך. הופ, יחזקאל, הנה תחנת דלק. מה אתה אומר, אנחנו צריכים לעצור? הוא היה מניד בראשו וזוקף את המחוג גבוה גבוה כדי שלא אחשוש חלילה, ואז אי שם בין שום מקום לחור בריבוע היה משתנק פעמיים, משתעל שלוש ומגמגם את דרכו לצד הכביש תוך חיקוי קולו של יגאל שילון.
אתם יודעים, כשאני נזכר ברגעים האלה אני קצת פחות מצטער על זה שמכרתי אותו לחלקי חילוף.
אז כדי שלא תתקעו אף פעם בלי דלק, אתם מוזמנים להוריד את האפליקציה הבאה שתמצא בשבילכם את תחנת הדלק הקרובה ביותר, תכוון אתכם אליה וגם תתדלק לכם אם ממש תרצו.
*הבהרה: היא לא באמת תתדלק לכם
