חשיפה לצפון

כולנו שמענו על האנשים האלה. אין מישהו שלא מכיר אחד כזה, או ששמע על חבר של חברה של אחד השכנים בבניין שליד המכולת השכונתית שעבר את זה. יש כאלה שזה קרה להם רק פעם אחת וכאלה שמאז החיים שלהם השתנו לגמרי.

"שמעתם על הבן של דוד ממשכנתאות?" אתם שומעים בחצי אוזן את לחישותיה של הפקידה בבנק, "מסכן, מצאו אותו מטייל באמסטרדם בלי נעליים ובלי שום זיכרון. עד עכשיו לא חזר לעצמו". "זוכר את נעם מכיתה ג'3?" אומר לכם חבר ילדות שלא פגשתם יותר מעשרים שנים, "החליט לפתוח קצת את האופקים בדרום אמריקה באיזה טקס של אינדיאנים ומאז הוא מאושפז בגהה".

עצוב, אבל אין מה לעשות. יש אנשים שמאבדים את זה כשהם בחו"ל. וסיבות לא חסרות. אם זה עוד איזה תייר נוצרי שאחרי גיחה קטנה לראות את הכותל חטף את סינדרום ירושלים וחושב עכשיו שהוא ישו, מהמר כפייתי שאיבד את כל רכושו ושפיותו בסוף שבוע אחד בוגאס, עוד מטייל ישראלי שחגג יותר מדי בהודו ועבר לגור בדולפינריום או תייר שפוי למראה בתחילת הטיול שבמקרה שכח את התרופות שלו בבית והחליט שיוכל להסתדר בלעדיהן.

בדרך כלל המקרים האלה נגמרים רע, ובחלקם הגדול גם לא ניתנים למניעה. הרי הטיול בחו"ל הוא לא הסיבה כי אם הקטליזטור למשהו שהיה רדום בתוך האדם וחיכה לנסיבות הנכונות כדי להתפרץ. קצת כמו הנוסע השמיני, או לחילופין הרפס.

וכמו במקרה של הרפס, אין תרופת פלא שתעלים את המחלה באיבחה אחת, אבל יש דרכים להקל על התסמינים.

אבל בגלל שזה בלוג על טיולים ואפליקציות ולא בלוג פסיכיאטרי, אני לא מתכוון לפרט עכשיו את מגוון הטיפולים והתרופות שיוכלו למנוע את ההתפרצות הפסיכוטית הבאה שלכם כשאתם בניו דלהי בואכה מדבר נבאדה. אני יכול רק להמליץ לכם לקחת את הכל בקלות וליהנות מהנסיעה, כי יש שם הרבה עליות וירידות שם בחוץ.

וכדי שלא תגידו שהשארתי אתכם בלי כלום וכדי שלא תאבדו את הצפון, קבלו אפליקציית מצפן שתראה לכם תמיד את הכיוון הנכון. זה לא תמיד טוב נגד סינדרום ירושלים אבל, הי, זה בתלת מימד ובצבעים בוהקים.

< לפוסט הקודם - תמונה שווה אלף מילים לפוסט הבא - הראש בעננים >