מעונן חלקית עד בלתי נסבל לחלוטין
אני יוצא מהבית לעוד גיחה קצרה ככל האפשר בירושלים. אבל לפני הכל, בדיקה כללית. גרביים עבות- יש. נעלים סגורות- יש. חולצה ארוכה, סוודר, מעיל, צעיף, כפפות- יש. ערדליים, מטריה וחרמונית- יש. אני מוכן ליציאה, וזה לא משנה שאנחנו באמצע אפריל ואני נוסע לליל הסדר. אני חייב לדעת שאני מסודר למקרה שיהיה שם קר. הרי בירושלים תמיד קר.
אני יודע שאני אגיע לשם ואסבול מהחום. אני גם יודע שבתחזית מזג האוויר צפו שרב כבד באזור ירושלים. זה לא משנה לי. מבחינתי יורד שם שלג, ודברים פעוטים וחסרי חשיבות כמו שקעים ברומטרים או המציאות לא ישנו את דעתי.
יש לי חבר שאם תפתחו את הארון שלו תמצאו עשרות סוודרים. זה לא שיש לו פטיש לסוודרים או משהו חמור כזה. הבנאדם אפילו שונא סוודרים. הבעיה היא שהוא בדיוק ההיפך ממני. כל פעם שהוא נוסע לבקר את ההורים שלו בירושלים הוא נכנס לאוטו בתל אביב עם חולצה קצרה כי חם לו, כי זאת תל אביב וכי אנחנו באמצע ינואר והשמש קופחת על ראשו, וכשהוא מגיע לעיר הקודש הוא נאלץ להיכנס לאחת החנויות הראשונות שנקרות בדרכו ולקנות סוודר כדי שיוכל לשרוד את הביקור בלי לסבול מהיפותרמיה.
אז נכון, מדע חיזוי מזג האוויר השתפר מאד במאה העשרים ואחת, אבל אתם לא מצפים מאתנו שבאמת נחיה לפיו. הרי אמרו את זה כבר לפני- מה החזאי מבין?
אם היינו חיים לפי גחמותיהם של החזאים, היינו מוצאים את עצמנו יושבים בבית ביום הכי יפה בשנה כמו שלושת החברים מ’שלושה בסירה אחת’ ומחכים לגשם שהבטיחו בעיתונים. בחוץ אנשים נוסעים לפיקניקים וללונה פארק או לים, ואנחנו מסתכלים עליהם מהחלון ושמחים לאידם. כי אנחנו יודעים שהם הולכים להירטב כליל מהגשם הסוער שעומד לבוא. הרי לא יכול להיות שדני רופ טעה. וכך אנחנו מסתגרים בבית מול תנור ספירלה עד שיורד לו הערב וכל האנשים חוזרים לבתיהם מאושרים מעוד יום של כיף בחוץ ואנחנו יודעים בוודאות שהנה, ממש כל רגע יישמעו הרעמים והגשם ישטוף את הרחובות וירטיבו את הנופשים עד לשד עצמותיהם בדרכם חזרה.
ברור שזה לא קורה.
אם למרות הכל אתם מאמינים לחזאים, האפליקציה הבאה היא בשבילכם.
Go Weather תעשה הכל כדי שתדעו מה מזג האוויר. אם תיכנסו לאפליקציה תוכלו לראות מה צופים לכם הימים הקרובים, כולל אחוזי לחות, לחץ ברומטרי (אם זה באמת מעניין אתכם) וזמני זריחה ושקיעה. אתם יכולים גם להגדיר את הטפט של הטלפון כך שיראה לכם את מזג האוויר בכל רגע נתון, ואם כל זה לא מספיק, אז יש להם גם ווידג'ט נחמד שמאפשר לכם לדעת שכרגע יש בחוץ שמש.
קצת כמו להסתכל מהחלון רק בלי המאמץ של להסיט את הוילון.
בזזזז
5/8/2011
אתם הולכים לטייל. זה מין משהו שאנשים אוהבים לעשות כשהם בחופש. לטייל. ללכת ברגל שעות על גבי שעות. להספיק לראות כמה שיותר. לא לפספס אפילו דבר אחד. לצלוח מרחקים שבימים כתיקונם הייתם עושים במכונית, אבל היי, אנחנו בחופש. זה לא הזמן להתבטל.
זה קורה גם לי. בפעם הראשונה שהייתי בברלין הלכתי במשך ארבע שעות בלי לעצור לנשום אוויר לשנייה. אני, שלוקח את האוטו כשאני צריך להביא לחם מהמכולת השכונתית. בפעם הראשונה שלי בברצלונה צלחתי את כל הרובע הגותי והפרוורים ואת החוף וחלק ניכר מאזור התעשייה רק כדי להבין פתאום שכל הגוף שלי כואב וקרוב לוודאי שיש לי שברי הליכה. בפעם הראשונה שלי בלונדון חשבתי שזה יהיה הגיוני ללכת ברגל מכיכר פיקדילי לבריקסטון אקדמי עם תיק גב לא קטן. אני לא יודע מה המרחק ביניהם, אבל תסמכו עלי שזה לקח כמה שעות טובות.
אם אתם בתאילנד, אז לפחות אחרי כל המאמץ הזה אתם יכולים לשכב על החוף ולבהות בים תוך כדי שאתם מקבלים מסאז' שיחזיר לכם את התחושה לרגליים כדי שתוכלו להרוס אותן שוב מחר, או לפחות מסאז' שיכאיב לכם מספיק כדי שלא תחזרו על הטעות הזאת בדיוק עד השנייה שהכאב יעבור. אבל אני לא הייתי מתחיל לחפש מקום שמתמחה בפוט-מסאז' במדריד ולו רק בגלל שלא הייתי רוצה להיקלע לסיטואציות לא נעימות עם החוק. אז מה זה משאיר לנו? כלום בעצם, אלא אם אתם מוכנים להיסחב עם שפופרת של וולטרן ולהדיף ניחוח של אקליפטוס במשך כל החופשה.
אולי בגלל זה אני אוהב לנסוע תמיד לאותו מקום. אחרי הפעם השנייה או השלישית שלך באמסטרדם אתה כבר מרגיש בבית, ושנינו יודעים שכשאתה בבית אתה לא יוצא לטיולים ארוכים ברגל. אתה כבר לא מרגיש צורך עז לקנות דברים לא שימושיים בקמדן, או לראות את פיזה, או לעלות ברגל לקומה העליונה של מגדל אייפל רק כדי להיזכר שיש לך פחד גבהים.
אחרי שאתה מגיע לאותו מקום בפעם השלישית אתה יכול סוף סוף לנוח. ממש לנוח. בלי ריצות מיותרות אחרי אתרים שחייבים לראות, חנויות שחייבים לקנות וצעדים שחייבים לנקוט.
לנוח. בלי שברי מאמץ ושרירים תפוסים מכל ההליכה חסרת האחריות הזאת שאולי בריאה אם עושים אותה בתור ספורט קבוע, אבל כשמדובר באדם שהליכה ארוכה בשבילו זה ללכת מהמעלית לאוטו וחזרה מומלץ להתקדם להליכה מרתונית בשלבים.
אם בכל זאת הגזמתם בטיולים ואתם מקללים את היום בו למדתם ללכת, הניחו את הטלפון הנייד על הרגליים והפעילו את Massage App. אחת האפליקציות הכי פשוטות שנתקלתי בהן, אך עם זאת הכי גאונית ובמקרים מסוימים אפילו מצילת חיים.
האפליקציה משתמשת ברטט של הטלפון כדי לעשות לכם מסאז' באזור הדואב. אתם יכולים לבחור במסאז' איטי, מסאז' חזק או כל אחת מהאופציות המתאימות לכם, להישען אחורה, לפתוח מפה ולהתחיל לתכן את המסלול של מחר.
אני לעומת זאת, נוסע גם השנה לברצלונה.
