טוב שכן רחוק
הם באים.
גם אם עדיין לא ראיתם אותם במו עיניכם, אתם יודעים שזה רק עניין של זמן. כבר התחלתם לשמוע על מישהו שמכיר מישהו שראה אותם, ואתם לא יכולים להכחיש שאתם מרגישים ניצנים של התרחשות בכל חלקי העיר. חנויות מעלות מחירים, מסעדות תולות בכניסה תפריטים בשפה זרה ונהגי מוניות נראים חסרי סבלנות מהרגיל.
הקיץ הגיע, ואיתו הצרפתים.
אני לא יודע מתי תל אביב הפכה לריביירה הצרפתית, אבל משנה לשנה המצב מחמיר. טפטוף דליל של דוברי צרפתית הפך בשנים האחרונות לסערת מונסון אכזרית. הצרפתים באים, והם לא לוקחים שבויים.
ברשימת העמים שאני לא מחבב נמצאים הצרפתים במקום די גבוה ברשימה. אני יודע שזה לוקח ממני את תואר הנונקונפורמיסט של השנה, כי בינינו, חוץ מהגרמנים, הצרפתים הם פחות או יותר העם הכי לא אהוד בעולם.
האנגלים לא שוכחים להם את מלחמת מאה השנים עד היום וקוראים להם צפרדעונים, הבלגים לא יהססו לחרוץ את דינו של מי שיעז לבלבל בינם לבין שכניהם, ולא מעט אנשים זוכרים להם את משטר וישי.
אומרים עליהם שהם לא מתקלחים, שהם אוכלים חלזונות וצפרדעים, שהם חולי מין ושהם פחדנים.
הבעיה שלי עם הצרפתים מזכירה קצת את הבעיה שהייתה לגולדה מאיר בזמנו עם הפנתרים השחורים. הם פשוט לא נחמדים.
כשהייתי בן שלוש-עשרה לקחו אותי ההורים לטיול בפריז. ממרחק השנים אני מוכן להודות שזו עיר יפה. אני יכול גם להבין למה ההורים שלי התפעלו מהמוזיאונים ומהארמונות. מה שאני התרשמתי ממנו הוא היכולת של הצרפתים להתייחס בבוטות ובזלזול לילד בר מצווה שברוב חוצפתו לא מדבר צרפתית. עם אנגלית אף פעם לא הייתה לי בעיה ובגיל המדובר כבר יכולתי להתבטא בצורה לא רעה ואפילו מעל הממוצע, אבל ברגע שניסיתי לקנות סנדוויץ' באחד הדוכנים עם האנגלית האוקספורדית שבפי זכיתי לשטף גידופים שלמזלי לא הבנתי.
ועכשיו, אותם צרפתים באים למדינה שלי, לעיר שלי, לשכונה שלי ומעזים לא לדבר עברית כמו צבר שינק עברית משוקו בשקית. הם מעזים לעצור לידי ברמזור עם המרצדס השחורה שלהם בפינת הרחובות אלנבי ורוטשילד ולשאול אותי במבטא שובר שיניים ואוזניים "פרדון, איך מגיעים לתל אביב?"
אם אתם בכל זאת מתכננים להישאר הקיץ בתל אביב, רוב הסיכויים שתזדקקו לאפליקציה הבאה. מילון אנגלי-צרפתי סלולרי שיוכל לעזור לכם לתקשר עם אדוניה החדשים של העיר ביתר קלות.
אני לעומת זאת בורח לנתניה.
על הדבש ועל העוקץ
18/7/2011
אני לא אוהב טיולים בטבע. את זה כל מי שמכיר אותי לומד מהר מאד. אני לא אוהב את ההליכות הארוכות, אני לא מסתדר עם הלכלוך, ואין שום סיכוי בעולם שאכנס לשירותי שדה.
אבל אחד הדברים שהכי מחרידים אותי, עירוני שכמוני, זה החרקים. בכל מילימטר של אדמה מסתתרים להם אלפי יצורים קטנטנים ומזוהמים שרק מחכים להיתפס על העור הבתולי שלי ושל הסובבים אותי. עור נקי מפצעים ומעקיצות שאף מזיק עדיין לא לעס ממנו נתח או שניים.
מתחת לכל אבן מסתתר לו נחיל נמלים אדומות או שחורות או (שומו שמיים) צהובות בגדלים שונים או משונים. לצידן תולעים ארוכות וקצרות שמנמנות ודקות, כולן נלחמות במאבק אינסופי שהתחיל עוד עם נצר הבריאה על הזכות להזיק לי באופן אישי.
עוד לא התחלתי בכלל לדבר על שלל היצורים הנוראיים באמת. כל מיני יצורים שאני בתור עירוני מושבע לא מסוגל אפילו לזהות. כל מיני הכלאות מוזרות שנראות כאילו נוצרו במוחם המעוות של סטפן קינג ו- ה.פ. לאבקרפט אבל בקטן. כל מיני דברים עם מחושים ארוכים, שלוש עשרה רגליים וצבתות שיכולים לקפוץ לגובה שבעים וחמישה סנטימטרים שזה, אתם חייבים להודות, שבעים וחמישה סנטימטרים יותר מדי.
בדרך כלל כשאני נתקל באחד היצורים האלה שאני לא מכיר האינסטינקט הראשון שלי הוא לספור את הרגליים שלו. כל עוד יש לו פחות משמונה אני יכול להירגע. אם יש לו למעלה מעשר מבחינתי הוא לא מעניין. הבעיה מתחילה ונגמרת כשיש לו שמונה רגליים.
אני שונא עכבישים. מתעב. מפחד מהם יותר מכל דבר אחר בעולם. אולי זה יצחיק אתכם, אבל אני הייתי מעדיף לאכול ארוחת ערב עם הנוסע השמיני, ג'ייסון ופרדי קרוגר ולא לראות עכביש פצפון שמטייל על הקיר של הבניין ממול. אני יכול לעמוד על קצה של גג בגורד שחקים ניו יורקי ולהסתכל למטה בהנאה. תכלאו אותי במעלית לעשרים ושלוש שעות עם חניבעל לקטר. תושיבו אותי במושב האחורי לראיון עומק עם גיל ריבה. רק אל תזכירו לידי עכבישים.
אם אני יוצא אתכם לפיקניק ואתם רואים אותי קופץ פתאום בבעתה, הבינו אותי, כנראה שעבר לידי עכביש מיקרוסקופי. אם אנחנו מטיילים ביער ואתם שמים לב פתאום שאני לא מקשיב לכם וההליכה שלי הופכת לריצה קלה, כנראה שראיתי מעט קורים על אחד העצים.
בגלל הבעיה הזאת שלי, אתם לא תתפסו אותי אורז תיק גב גדול ואומר לכם "טוב, ניפגש עוד כמה חודשים, אני נוסע להודו/דרום אמריקה/אוסטרליה" או כל מקום אחר שהעכבישים בו יותר גדולים מהראש שלי.
לא נוסע למקומות האלה, לא חושב על זה, ואל תחשבו אפילו להציע לי כי תקבלו תשובה שלילית, אז לא חבל על המאמץ? לא רוצה לשמוע על זה אפילו אז תחסכו את ממני ומכם. תודה.
אז אמנם לא המציאו עדיין אפליקציה שתעלים את כל הזוחלים על שמונה, אבל להרחיק יתושים, צרה נוספת ומחרידה בפני עצמה בחיק הטבע אפשר גם אפשר.
האפליקציה Anti Mosquito מתיימרת להרחיק יתושים באמצעות תדרים סונארים שלא נעימים ליצורים המרושעים ומוצצי הדם. כל מה שעליכם לעשות זה להפעיל את האפליקציה, ללחוץ על הציור של היתוש וללכת לישון. אני חייב להודות שמאז שהתחלתי להשתמש בה, לא נעקצתי פעם אחת.
אבל אם אי פעם תתקלו באפליקציה דוחת עכבישים, בבקשה תחשבו עלי ותשלחו אותה אלי בהקדם האפשרי...
