עירוני בשטח
כל מי שמכיר אותי יודע שאני אחד האנשים הכי אורבניים בעולם. אני מרגיש בנוח רק כשאני מוקף בניינים גבוהים, כשאני נושם בשמחה את ניחוח המפלטים של אוטובוסים. אני יכול להגיע לשלווה דמוית זן רק באמצע הרעש העירוני שבוקע מחלון חדר העבודה ומבחינתי יציאה לחיק הטבע זה לקחת את הכלב לטייל בשדרה.
אף פעם לא הייתה לי בעיה עם זה. אף פעם לא חסר לי הטבע. אף פעם לא קמתי בשבת בבוקר, ארזתי תיק ונסעתי לסחנה. במקרה הכי קיצוני התקשרתי להזמין טייק אווי מ'אורנה ואלה' ונסעתי לעשות פיקניק בפארק הירקון עם בקבוק יין ושמיכת פיקה.
כל מי שמכיר אותי ממש טוב יודע שיש לי נטייה לעשות דווקא. לכן, כשאני שומע מאנשים שאני לא אשרוד שנייה בשטח, שאין לי את הכישורים הנדרשים להיות תייר ושאני לא יוצא לטיולים בגלל שאני יודע את זה, זה רק גורם לי לרצות להוכיח להם שהם טועים.
אני מתכוון לצאת לטיולים רגליים בלהבות הבשן, לאכול כנאפה בג'אב אל מוכבר ולטייל ביערות בהרי יהודה. לקום בשש בבוקר כדי להספיק לראות את פריחת החרציות בדרום לפני שאמשיך לארוחת בוקר באזור הנגב המערבי. ארוחת בוקר שאבשל בעצמי על חתיכת פח חלוד שאשדרג לתפקיד קמין בדואי מסורתי. לישון באוהל במדבר יהודה ולשכב על הגב על החול תוך כדי שאני מחפש את הדובה הגדולה בשמיים מספרת סיפורי ערש לדובה הקטנה.
אני מתכוון לצאת לטיול אופניים שיחצה את כל היער השחור בגרמניה, למסע מחוף לחוף בארצות הברית, לראות את כל המקדשים הבודהיסטים בסין, להצטלם עם לוחמי גרילה בקולומביה וללטף פינגווין באנטרקטיקה.
אבל נראה לי שכדאי שאתחיל בקטן. נסיעה קטנה מחוץ לעיר וחזרה. עדיין בלי עצירה בשום מקום, אבל צריך להתחיל איפשהו. אני רק צריך למצוא את הטלפון שלי ואני מסודר, הרי מה עוד אני צריך כשאני יוצא למסע?
אני נחוש בדעתי להוכיח שבמאה העשרים ואחת כל מה שצריך כדי להסתדר בכל מקום בעולם זה מגבת וטלפון נייד. כל השאר מיותר לחלוטין. אני יכול לנווט איתו, לגלות איזה מסעדות סיניות יש באזור שלי, לזהות אם הפטריות שקטפתי רעילות ולמצוא תרופת סבתא להרעלה של אוג ארסי. אני יכול ללמוד לזהות אוג ארסי כדי לא להתקרב אליו שוב, לדעת מה יהיה מזג האוויר בכל מקום בעולם בלחיצת כפתור, לתרגם שלטי הכוונה וללמוד לשאול "אפשר להשתמש בשירותים שלכם" באיטלקית. אני יכול לבקש מהטלפון שלי שיזכיר לי איפה חניתי ומה יהיה גובה הקנס שאצטרך לשלם. אני יכול ללמוד להדליק אש עם שתי אבני צור, לקבל טיפים מעניינים לבישול דגים וטיפים מעניינים אפילו יותר לדיג.
אני יכול הכל ואני מתכוון לעשות את זה.
בכלל, אם דאגלס אדמס היה כותב היום את 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', המדריך שלו היה בסך הכל אפליקציה להורדה ב-2.99$ עם עדכונים שנתיים בתשעים ותשעה סנט ומנגנון ההינע האי-הסתברותי היה מופץ בקוד פתוח במנועים של גוגל.
אז בלי פאניקה! אנחנו יוצאים לדרך
